לראשונה, שלוש מחלקות לעיצוב בשנקר - עיצוב תעשייתי, עיצוב תכשיטים ותקשורת חזותית - נפגשות לתערוכה משותפת המציגה עבודות עכשוויות של סטודנטים.ות, בוגרים.ות ומרצים.ות. המפגש יוצר שיח בין תחומי עיצוב שונים, הבוחן את הגבולות בין דו־מימד לתלת־מימד, בין גוף לאובייקט, ובין חומר, דימוי וחלל.
המחלקה לעיצוב תעשייתי מציינת חמש שנים לקורס עיצוב מנורות עבודה, ומציגה גופי תאורה עכשוויים הנובעים מתהליך של ניסוי, חקירה ונגיעה בחומר. העבודות מדגישות עיצוב ככלי רגשי ומחשבתי, השואף לפתרון בעיות ולחולל שינוי, כשהמנורה מתפקדת כאובייקט אסתטי וכן פונקציונלי.
עיצוב תכשיטים מציג גוף עבודות סביב נושא השרשראות, המבטא קשר בין גוף לאובייקט עניד. המגוון החומרי, הטכנולוגי והקונספטואלי בתערוכה משקף את רוח הזמן בקשר לתכשיט, שקיים מאות אלפי שנים, ומציג את השרשרת כאובייקט תקשורתי, אסתטי וטעון רגשית.
בית הספר לתקשורת חזותית בוחן את הגוף בשלושה אופנים: כדמות, כאות וכחומר. העבודות חותרות לערער על המובן מאליו, ולבחון מחדש את תפקיד השפה החזותית בעיצוב המציאות שלנו.

התערוכה מכניקה פנימית מבקשת להאיר רגע מרכזי בעיצוב העכשווי: המפגש שבו האובייקט התעשייתי חורג מתפקידו הפונקציונלי והופך לנשא של משמעות אמנותית. שלושה מעצבים צעירים מציגים עבודות הנראות במבט ראשון כריהוט שימושי, אך נחשפות כעיסוק בגוף, זיכרון ותודעה. שולחנו של אסף קימל נפתח ומתפרק לפעולה משחקית־תפקודית; הטקסטיל של דור מימון מתפקד כעור חי, חושף ומסתיר, הטעון בהקשרים קוויריים; וכיסאו של רועי בן יהודה מציע רהיט כזיכרון גופני־פסיכולוגי. יחד, העבודות מבקשות לחשוף את ה״מכניקה הפנימית״ - זו שמפעילה את הצופה וממקמת את העיצוב כזירה תרבותית, רגשית ופואטית.